אחריות בעל הרכב – סעיף 27ב' לפקודת התעבורה.

לפקודת התעבורה אחד הסעיפים הדרמטיים אשר מכוח סעיף זה  כל הנוהג ברכב בעת שבוצעו בו עבירות תעבורה בין אם קלות ובין אם חמורות יהא הוא אחראי על הרכב, גם אם יוכח כי בפועל הוא לא נהג.

פרשה זו החלה על רקע כי הנהג אשר לא ביצע את העבירה יודע כי האחר נהג ברכב ולא מנע את נהיגתו. ולכן, בתי המשפט החליטו ליישר קו בעניין הזה ולפיה רואים את בעל הרכב כמי שנהג ברכב בעת שבוצעו בו עבירות תנועה עפ"י לשון הפקודה התעבורה:

27ב. נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי העניין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

 

מה רמת ההוכחה במשפט לאחריות בעל הרכב ?

ראשית מכוח הפסיקה נקבע כי על הנאשם הטוען כי לא הוא נהג ברכבו, בזמן ביצוע עבירה, עליו להוכיח את טענתו על פי מאזן ההסתברות. כלומר לראשונה בהליך פלילי (תעבורתי) – הנטל האזרחי. במילים אחרות אין צורך כי הבעל יראה כי ברמה של וודאות קרובה כי אינו נהג, אלא מספיק להצביע כבר בחקירת משטרה כי אינו הוא הנהג שכן אז משטרת ישראל במלוא הדרה חייבת לרדת לחקר האמת ולהביא את הנהג בפועל לפחות לחקירה במשטרה. אי עמידה בנטל תביא להרשעת הבעלים הרשום גם אם ברור לחלוטין כי לא היה זה אשר ביצע את העבירה.

כך למשל, במידה ונהג הרכב צולם ע"י מצלמות א/3 במהירות מופרזת, מקרה נוסף שבו שהתה נאשמת בחו"ל וברכבה בוצעה עבירה, ואף על פי כן הורשעה בביצוע העבירה.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט חן כפי שהובאו בפרשת "צמח" מתיק מ"י נ' רובין:

"אין חולק על כך שחזקת החפות היינה זכות חוקתית, ואולם, באיזון בין מתן "היתר" לנהג "להפקיר" רכבו כל אימת שיחפוץ בידי נהגים שאין הוא מעוניין למסור את שמם והחשש פן אותם נהגים יבצעו עבירות עליהן לא יתנו את הדין, לבין חובו של בעל הרכב למסור פרטי הנהגים (ורק כחלופה שנייה להטיל עליו אחריות) מעדיף אני את ההגנה על הציבור והטלת החובה הנקובה בסעיף 27ב לפקודה. הסכנות הכרוכות באי נטילת אחריות אקטיבית של בעל רכב על התנהלות רכבו, מביאה אותי בסופו של יום, להשלמה וקבלה כי בהפעלת חזקת הבעלות והענישה שבעקבותיה, יש מן המידתיות והסיבולת הראויים. הנאשם מטיל יהבו על פסקת ההגבלה שבחוק יסוד האדם וחירותו, ואולם דווקא האיזון שבפסקה זו מחייב, שעה שיום יום נגזרים גורלותיהם של בני אדם לשבט, באמצעות כלי תחבורה והנוהגים בהם, כי האחריות של בעליהם, תחייבם בידיעה אקטיבית על העושים שימוש ברכבם".

לסיכום: קבלו עצה מעו"ד תעבורה, סעיף זה מתוך פקודת התעבורה, אכן חשוב אולם בחלק מהמקרים עושה "חיים קלים" לחוקרי המשטרה, יש עבירה והרכב חמק, …יש ספק מי נהג, … יש בעלים רשום…יש אחריות בעל הרכב.. נגמר הספק, הוא יקבל כתב אישום. ולכן במקרה וזה המצב, מהרו להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום התעבורה.

 

סיכום אחריות בעל רכב:

הוראות החוק ופסיקת בתי המשפט מורים אפוא, כי אחריותו של בעל רכב כלפי רכבו עומדת אף במידה וכלל לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. כאמור, החזקה היא שבעל הרכב הוא זה אשר ביצע העבירה ברכב, וזאת במידה ולא הוכיח כי הרכב או "החזקה" בו נמסרה לאדם אחר (במידה וזהות מצבע העבירה לא נקבעה בו במקום ובעת ביצוע העבירה ו/או באופן אחר בו זהותו אכן ברורה מעבר לכל ספק). כך, במידה ולא צלח בעל הרכב ולא הוכיח כי אדם אחר נהג ברכב בשעת ביצוע העבירה – עלול הוא למצוא עצמו מואשם על פי דין בגין ביצוע העבירה.

מה ניתן לעשות ? ניתן לעלות מספר טענות הגנה – כאשר כל מקרה לגופו, ייעוץ וייצוג ניתן במשרד.

 

משרדינו נותן ייעוץ משפטי ראשוני – ללא עלות.

עורך דין תעבורה | עו"ד תעבורה חיים אליה 0524-42-42-21  משרד 077-530-9587

אל תהסס ותתקשר לנייד גם במקרים דחופים 24/7.