חיים אליה - עורך דין תעבורה
דרגו את המאמר

מהי הגדרת חזקת הבעלות ברכב לפקודת התעבורה ?

חזקת הבעלות
חזקת הבעלות

הרבה פעמים ניגשים אלי לקוחות,ושואלים מה לעשות ואיזה מענה ליתן בחקירת משטרה, הנקראת גם היחידה החוקרת,  לעבירת הבעלות (בהתאם לסעיף 27 א’ לפקודת התעבורה) המטילה סנקציה עונשית עליהם מכוח אחריותם ובעלים של הרכב,עבירה אשר ילדם או אדם אחר, עשה שימוש ברכב ללא ידיעתם או בידיעתם אך “העלימו עין” ואז במקרה בו מתגלה כי הרכב אותו נטלו ללא רשות היה מעורב בשורה של עבירות כדוגמת, אור אדום או תאונה של פגיעה והפקרה או מהירות מופרזת וכיוצא באלה.

כאן אדון ואסביר מהי בעלות בעלות ברכב? על מי מוטל נטל הראיה?  והאם ניתן להרשיע בחזקת הבעלות גם אם הוכח לבית משפט שהאדם עליו רשום הרכב דהיינו הבעלים של הרכב שהה בחו”ל ?

ראשית שעה שהוזמנתם לחקירת משטרה, ראוי להתייעץ עם עורך דין תעבורה, לפני מענה שכן אם חלילה יוגש כתב אישום העבירה אינה עבירה קלה ואף במקרים מסוימים גוררת בצידה גם עונשי מאסר בפועל ופסילה ארוכת שנים בתלוי איזה עבירה בוצעה. כך לדוגמא נניח ומדובר בעבירת הפקרה או עבירה של כניסה לצומת מסוכן, רמת הענישה משתנה. שכן לרוב העבירות הללו מבוצעות ללא פגישה של השוטר עם האדם הנוהג אלא בעזרת מצלמות או בריחה מהמקום ובגלל סיטואציה כזו המשטרה תנסה להרכיב תמונת אשם. קרי, תבחן את נסיבות ביצועה העבירה ותגיש כתב אישום כנגד בעל הרכב ולא כנגד הנהג כי אינה יודעת מי הוא הנהג!

חזקת הבעלות ברכב

הוראת סעיף 27 ב’ (א) לפקודת התעבורה קובעת כדלקמן: “27ב.(א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.”

סעיף 27 ב’ לפקודת התעבורה קובע חזקה סטטוטורית כי בעל הרכב ייחשב כמי שנהג בו. חזקה זו נדרשת מקום בו הוכח כי בוצעה עבירת תעבורה ולא קיימות ראיות ודאיות לגבי זהות מבצע העבירה. בפרט נדרשת החזקה כאשר ביצוע העבירה תועד במצלמה אוטומטית, כך שלכאורה קיימות ראיות חזקות לעצם ביצוע העבירה נוכח תיעודה כאמור, אולם מבצע העבירה לא זוהה, שכן הרכב לא נעצר על ידי שוטר אשר זיהה את הנוהג בו בעת האירוע, ומסר לידיו את הדוח. כבוד השופט רובינשטיין הסביר ב- רע”פ 1185/11 מוצטפא ממדוח נ ‘ מדינת ישראל, כי בנסיבות אלה ייחשב בעל הרכב כאחראי לביצוע העבירה, שכן “הכרעת המחוקק היא, שלא להותיר עבירה הנעברת ברכב בעולם ערטילאי מן הטעם שלא הוברר מי בדיוק נהג ברכב בעת העבירה.”

על מי מוטל נטל ההוכחה בחזקת הבעלות ?

מהות חזקת הבעלות והגיונה הוסברו בעבר בפסיקה. הנשיא ברק קבע ב- ע”פ 3027/90 חברת מודיעים נ’ מדינת ישראל, כי: “ביסוד אחריות זו מונחת הגישה, כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו – או אחר ברשותו – נוהג ברכב … עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית-אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי-ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי-שמירת רישומים בעניין זה … הבעלים משתחרר מאחריותו דווקא כאשר בידו לזהות את הנוהג בפועל, … עניין לנו באחריות פלילית אישית, בעלת אופי מוחלט. האחריות היא מוחלטת, שכן הבעלים אחראי בגין עבירה שנעברה ברכב, למרות שהוא עצמו לא נהג ברכב”

כאמור לעיל הסעיף מונה 3 חלופות לעניין הבעלות, ולכן, ככל והנהג יודע מי נהג חובה עליו למסור שמות ואז בית המשפט יבדוק אם הנהג לא מעוניין להפליל את הנוהג בשל סכסוך אחר, במידה ובית המשפט יאמין לנהג שאינו נהג אזי יורה על זיכוי.

כך לדוגמא המאשימה תנסה לבוא ולומר כי יש בניהם סכסוך אחר ולכן הבעלים הוא לא אומר אמת ולעומת זאת הסנגור יבקש להוכיח אחרת מהמאשימה הדוגמא הבאה תבאר את האמור : שלום שכר רכב מחברת השכרה יעקב נהג ברכב במהירות של 190 קמ”ש המשטרה הגישה כתב אישום נגד יעקב ולא נגד שלום מאחר ושלום מסר “שם” (שמו של יעקב ) בחקירת משטרה וגם שם של עד שבא מטעם שלום והוא שקד בנו,, אלא ששלום ויעקב מסוכסכים.

בית המשפט במהלך ראיות בוחן את נסיבות ביצוע העברת המפתחות מתי היו שכן טענתו של שלום כי העביר את המפתחות ליעקב:

1. ראשית, נבחן את נסיבות המקרה, ההגנה תבקש לראות בעד מר שלום כמי שבחור לומר חצאי אמיתות בבית המשפט נזכור שעד זה אינו פוגש לראשונה את החוק, וזוהי בלשון המעטה.(לעד שלום יש עבר פלילי ותעבורתי)
2. העד מר שלום מיד אחרי שטען כי הרכב היה באחריותו של הנאשם מציין כי הם לקחו את הרכב והשאילו לי את הרכב של הנאשם – טענה זו לראשונה נטענה ללא כל חיזוק ממקור חיצוני.
3. כך, למשל כשנישאל בתחנת המשטרה במוצגים מספר – ת/2 ו-כן בת/1 בלא פחות מ 2- הזדמנויות שונות במשטרה כלל לא טען כי החליפו רכבים, אלא לראשונה בבית משפט. כמו גם כלל לא הסביר מדוע לא טען במשטרה אלא לראשונה בבית משפט כי היה גם רכב פולסווגן, הטענה כי החליפו רכבים מהווה עדות כבושה ומבוקש לא לתת אמון אף בנקודה זו כמו רבות רבו אחרות זה מילא. אך העניין של אמירת החלפת הרכבים עליה עמד העד כי טען במשטרה נסתרה שוב גם בעצמו ובהחלטיות טוען כי אמר במשטרה !
5. אך, גם אם נניח לטובת המאשימה/ המדינה ואין הח”מ כלל מודה בעובדה שלא הוכחה כל צרכה ולא טוען במפורש כי זונח טענה אלא רק לצורך ההנחה. היה מצופה מהבן שיחזק את גרסת האב לגבי החלפת הרכב של אביו בפולסווגן של יעקב, אלא שנשאל בנגדית שקד חמו, איזה סוג יש לנאשם בזמן שהחליפו רכבים?
6. תשובתו הייתה לא זוכר. ולכן, היעלה על הדעת כי מי שגר מעליו (הכוונה לנאשם) כדברי העד שקד חמו לא ידע את סוג הרכב? והעד שקד לא יאמר כי יעקב ואביו החליפו רכבים בניהם בחקירת משטרה ? יתירה מכך, הריהו בניגוד גמור לדברי העדים שניהם גם יחד שניהם טענו כי מכירים את יעקב יעקב. שכן הוא גר מעליהם והוא היה חבר שלהם לפחות של העד שקד כמי שנכח בנסיעה חצי שנה בטרם האירוע.
7. אך מבחינת המאשימה עדיין הרכב נמסר ונמצא בבעלותו של יעקב וכדבריה באחריתו של הנאשם. כאשר כלל לא בחנה היפוטיזות אחריות ונמצאת עדיין בשיטתה. שנית, אם נבחן את חקירתו של העד מר חמו שלום בחקירה באזהרה ת/1 תאריך 20/7 נחקר 11 דק משעה 11:51 סיום 12:02 ( כלומר, בעבירה שלכל הפחות מאסר בעבודות שירות החקירה פתוחה, יש לומר שלא – באזהרה ערכה 11 דק! ). ואולם, בת/2 ה”חקירה” הפכה מתשאול בעדות פתוחה לחקירה באזהרה כי גם המשטרה הבינה שלא מדובר במי שהחוק אינו נר לרגלו החקירה נערכה 10 דק. משעה 13:04 עד 13:14. והדבר אומר כבר עתה דרשני. רוצה לומר כי החקירה לקונית אינה ממצה וכן גם המשטרה אף חשדה בשלום כבר כשנחקר באזהרה כמי שאחריות רובצת לפתחו.
8. שלישית, העד שלום חמו, כמי שאחריות רובצת לפתחו כלל לא יודע כי מי שנהג ברכב נהג במהירות של 190 (ולא 180 ) זה ניחא, אך גם כלל לא החתים את הנאשם על לקיחת הרכב בדיוק כפי שצריך היה לעשות כן, במוצג נ/1, ( חוזה השכירות) שכן בחוזה מצוין כי חובה על המשכיר שאינו הוא אלא אשתו של שלום חמו, לקבל רשות מאת החברה במידה וינסה להעביר את החזקה לצד ג’. חלל ראייתי 1.

9. “לקיחת הרכב בבית או מחוץ לבית” (פסקה 4 עמוד 2 לסיכומי המאשימה) כלל לא ברור מי נכח במעמד המסירה שאם נלך לשיטת המאשימה מסר שלום את המפתחות לנאשם בבית או מחוצה לו האמנם ?
10. ראשית מחזקת המאשימה את עדותו של מר שלום חמו כי מי שהעביר את השליטה ברכב לידי הנאשם. ממנה תולה יהבה. אך, עתה נבחן את נסיבות אימרה זו: העד כלל לא ציין במסגרת 2 חקירותיו במשטרה את עניין החלפת הרכב זה ניחא אלא עניין זה עלה במסגרת חקירה ראשית מענה פתוח. העד מר שלום חמו אינו יודע איזה רכב ניתן בתמורה לרכב שנתן ליעקב אלא רק במהלך חקירה נגדית עלה עניין הרכב. כפי שבואר לעיל ואף כלל לא הסביר מדוע לציין בחקירה ראשית ( למשל לא טען כי הענין לא היה נראה לו אז כחשוב וכו’ ). שנית, כל נסיונותיו של הח”מ לדעת איפה היתה החלפת הרכב ? נענו בתחילה בחומה בצורה עד שנסדקה אט אט לחילופין ניתן לדמות את החומה כארון קבורה שבעצם ריסק את ארון האישום. ולמה? טוען עת/1 שלום חמו לכשניאשל בחקירה ראשית נתת לו את המפתחות ? תשובתו היתה כן בבית. אמרת שנתת לו את המפתחות .באיזה מעמד?

ת: אצלי בבית. הבן שלי הביא אותו שהוא ינהג בנסיעה. לבן שלי אין רישיון והוא רצה לנסוע. אמרתי לו שיביא מישהו שינהג 
   והוא הביא את הנאשם והתחלפנו ברכבים. מסרת מקודם שנתת את המפתחות לנאשם בבית, איפה זה היה בבית?
 
בשלב יותר מאוחר לחקירתו לעניין במפתחות בנגדית ענה כך : 

ת: בחנייה, בשכונה לא זכור לי בדיוק, באזור של הבית, אני בטוח שזה היה בבית.
   אם לא היה בבית אז קרוב לבית. אני לא זוכר אם זה היה בתוך או מחוץ לבית. 
ש: אתה זוכר את האירוע שנתת לו את המפתחות?
ת: כן.
11.שנית, במסגרת חקירה ראשית טען כי החליפו מפתחות אצלו בבית, טען העד בביטחון מלא! 
   לכשנישאל במסגרת חקירה נגדית איפה בבית?

פתאום עד לא זוכר אולי בחצר אולי בחוץ בסביבה של הבית ועוד..
12. עיניינו הראות כי במהלך עדותו, ולאחר שהבין כי יש קושי לגביה הזירה בה הוחלף הרכב של הנאשם עם יחד עם המפתחות שלהם טוען העד בהתחלה כי ניתנו בבית.
13. אולם, עדותו קיבלה תפנית ופתאום נזכר שהוא יודע איפה ההחלפה ומעתה המילים לא זוכר הוחלפו ב”בחוץ” או בסביבה של הבית או בחצר ולאחר מכן ששאלתי אותו, אם זוכר את האירוע טען שוב בביטחון מלא כן!

14. אזי אם העד זוכר כפי שהעיד! ולא ציין את עניין החלפת רכבים כשנחקר במשטרה, ולא ציין פרטים מהותיים מיקום ספציפי בבית עת החליפו מפתחות, ולא חילק בין החלפת הרכבים לבין החלפת המפתחות כפי ששקד ציין( יבואר בהמשך) הדבר כבר עתה אומר דרשני. היה מצופה כי ימסור איפה? מתי זה קרה עניין החלפת המפתחות? מי נכח יחד איתו? ומי שמע את האזהרה שלו לנאשם?
שרק הנאשם ינהג ועוד (ואיני מדבר על פתאום שצץ לו במהלך החקירה כי התחלפו ברכבים ) קושי שלא מבוטל שהמאשימה כלל לא עסקה וסיבותיה עימה ברורות. בהכתירנו חלל ראייתי 2.
15. אך נניח לטובת המאשימה (ואין הח”מ מודה בעובדה זו אלא רק לצורך ההדגמה) כי הוא לא בדיוק זכר איפה היו חילופי הרכבים. ושעומת עד תביעה נוסף שקד חמו, בנו של עד תביעה שלום חמו, בנקודה זו כלל לא זכר איפה מסירת המפתח. ולמען האמת תשובתו הייתה בתחילה הייתה “לא זוכר” כאשר ההגנה חידדה את השאלה, טען שהוא העביר את המפתחות בחנייה ולא בבית. ושוב שההגנה חידדה את השאלה, טען שבמסירת הרכב היה נוכח, אך במסירת המפתח לא היה נוכח. ואז שנשאל אם מסירת המפתח כוונה לרכב חזר חזרה בו וטען כי התכוונתי מסירת המפתח כמסירת הרכב.
16. משמע העד חילק בעדותו לשני אופנים/ מצבים – יש מסירת מפתח, ויש מסירת רכב, שבתחילה לא זוכר ואח”כ הכל כן זוכר בחניה או בבית או מעל הבית או בחצר ועוד.
17. בהתאם לגרסתו המתפתחת טען כי במסירת מפתח לא נכח העד שקד, אך במענה ישיר לשאלת הח”מ אם התכוונת למסירת הרכב זוהי מסירת המפתח טען שכן. כאן העד ענה שהרכב ( ולא המפתח) בוצע בחנייה. כלומר, מסירת הרכב בחניה (ראשית ברור שהרכב חונה בחניה ולא בבית או שמא בסלון) ואף בגדר ידיעה שיפוטית היא.
18. ולכן תשובתו טובה, אלא שתשובה זו לא עולה בקנה אחד עם תשובת אביו שהוא ולא אחר שלום שהעיד והוא לא חילק בין מסירת המפתח לבין מסירת הרכב. ולכן, נוצר המצב הבא בו אם בית המשפט יפצל את עדויותיהם של עדי התביעה (סעי’ 57 לפקא”ר) – הרי שמי מהם לא אומר אמת או שהמקרה כלל לא היה. שכן אם נלך לשיטת שקד הרי היה בהחלפת הרכבים ומצד שלום לא נטענה טענה כי הבן שקד היה שמה. אך נניח כי שקד כן היה שמה, שקד לא העיד כי שמע את אביו מזהיר את יעקב בשום שלב לא במסירת המפתח ולא במסירת הרכב. אך, אם נלך לשיטת העד שלום  שאינו זוכר מי נכח. אך, נניח כי גם שקד נכח במקום (מה שלא נטען בשום שלב). אזי גם באותו מקום כלל לא נשמעה אזהרה על הרכב.

כלומר, מכל המעגל שוטים ניתן להגיע למסקנה אחת ויחידה כי גם על עצם התרחשות הדברים סעיף 10 א’ לא ניתן להסיק מסקנה אחת שהנאשם שמע אזהרה משלום . כלומר, גם אם בית משפט הנכבד יתן משקל לדברים שנשמעו ושלא אושרו ע”י עד נוסף מעדי התביעה אין כל תשתית ראייתית גם לעצם התרחשות הדברים ולא לאמיתות התוכן (סעי’ 10א’ לפקא”ר) שכן איש מעדי התביעה לא מעיד על אחר שהיה במקום. ולכן, מעבר לעדות שמיעה שלא נשמעה אזהרה ברכב גם לעצם התרחשות וקרות האירוע בחצר, בחניה, בבית, בחוץ אין כל משקל ראייתי, שכן עצם התרחשות מסירת המפתח לא נתמכה בשום עדי תביעה ולמען האמת נסתרה ביניהם. בהכתירנו קושי נוסף זה כחלל ראייתי לעניין המפתח מספר 3.

19. לסיכום קצר עד כה – שלום לא חילק בין מסירת מפתח לבין מסירת רכב בניגוד לגרסתו של העד שקד, שכן, חילק בין מסירת המפתח לבין הרכב. בסתירה חזיתית לדברי הנאשם שכלל א’ קיבל את המפתחות משלום  וזוהי בדיוק טענת ההגנה שכלל לא קיבל משלום אלא משקד. אך ממנו לומדת המאשימה כי הרכב עבר לחזקתו של הנאשם ע”י מר שלום  בעוד שלפי עדי הגנה הללו יש סתירה חזיתית לנוכחים בעת מסירת המפתח לעצם המסירה ולעצם המעשה אם בכלל קרה הן מסירת מפתח והן מסירת רכב שמתחיל ונגמר למצער בלא זוכר – למאשימה הפתרונים.

האם ניתן להרשיע גם אם הוכח כי הנהג לא נהג ברכב?

בהחלט שכן, (ראה באחריות בעל רכב) המון פסקי דין ניתנו בשל כך. וזאת מאחר והמחוקק לא יכול לסבול מצב בו הבעלים הוא רשלן או שלא רוצה להסגיר את בני ביתו. כי הבעלים יודע היטב מי נהג ברכב לפחות למי נתן את המפתחות ואם לא ימסור שמות הריהו מבצע את העבירה גם אם הוכח כי לא שהה במדינה בעת האירוע.

משרדינו נותן ייעוץ משפטי ראשוני – ללא עלות.

עורך דין תעבורה | עו”ד תעבורה חיים אליה 0524-42-42-21  משרד 077-530-9587

אל תהסס ותתקשר לנייד גם במקרים דחופים 24/7.

סגירת תפריט
×
שלום,
כתוב הודעה או התקשר.
FrenchRussiaUSAPalestine
צור קשר
הגיעו אלינו
דילוג לתוכן